ביה"ד הצבאי לערעורים אישר: מעצר עד תום ההליכים לנאשם בניסיון גרימת מוות

העורר, אנס מחמד עאדל עביד, יליד 1980, מנבי סמואל נעצר ע"י כוחות הביטחון בתאריך 20.12.06 בחשד כי ניסה לגרום למותו של פ.ב. בכוונה. עם סיומה של החקירה ואגב הגשת כתב אישום נגדו, החליט ביהמ"ש לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בתמצית יצוין, כי החשד אשר נפל על העורר, מייחס לו עבירה שיש עמה ניסיון לגרימת מותו של פ.ב.. על יסוד התשתית הראייתית אשר בתיק החקירה עולה לכאורה כי העורר ירה בפ.ב. למעלה מ-14 כדורים בידיו וברגליו.

כאמור, נעצר העורר עד תום ההליכים בתאריך 16.1.07 ומאז, משפטו, כך לטענת הסנגוריה, מתנהל בעצלתיים, כשבנסיבות אלו, אין כל אפשרות לצפות אמתי יוכרע הדין לכאן או לכאן. במקביל לדיונים אלו, נדון עניינו של העורר, אף בפני ערכאה זו במספר הזדמנויות. בראשונה, בחן ביהמ"ש את שאלת מעצרו של העורר, שעה שנעצר עד תום ההליכים. בהמשך ובשתי הזדמנויות נוספות שונות זו מזו, נדונו עררים שהגיש העורר על בקשות לעיון חוזר שדחה ביהמ"ש דלמטה. גם הבקשה אשר לפניי שבה ומעלה בפעם נוספת את דרישת העורר להשתחרר.

נימוקי הערר שלפניי, מתמקדים בשני מישורים. במישור האחד מבקשת הסנגוריה להצביע על כרסום בראיות שהוגשו עד עתה על ידי התביעה הצבאית, כרסום אשר נוגע לכל התשתית הראייתית אשר קיימת בתיק החקירה. ואילו במישור השני, עושה הסנגוריה מאמץ להוכיח, כי באיזון הראוי בין הצורך להגנה על שלום הציבור לבין זכותו החוקתית של העורר, גוברות דווקא זכויותיו האלמנטאריות של העורר. במישור הראייתי, ולאחר שנשמעו מספר עדיי תביעה, טוענת הסנגוריה, כי אין התשתית הראייתית כפי שהייתה מלכתחילה וכי חל כרסום גובר והולך בתשתית הראייתית הלכאורית על פיה הנעצר העורר עד תום ההליכים. וככל שנוגעים הדברים לעילות המעצר, ממשיכה וקובלת הסנגוריה כי ההתמשכות של המשפט משפיעה על האיזון בין שיקולי המסוכנות לבין השיקול האינדיבידואלי של העורר לחירות.

בחנתי ובדקתי, אולם לא השתכנעתי כי נפלה התפתחות משמעותית בהערכת הראיות בתקופה האחרונה. בחנתי את התשתית הראייתית בקפדנות רבה, עמדתי על העדויות שנשמעו, אולם לא השתכנעתי כי חל כרסום משמעותי בתשתית ראייתית זו, באופן אשר יש בו כדי לשנות את החלטתו הקודמת של ביהמ"ש. וכדי להבהיר, אין המדובר בכרסום סתם או בכרסום אקראי שלאלה לא תהיה משמעות בדיון זה, אלא שאין, כך לדעתי, כרסום בולט וניכר, אשר לו היה בפני ביהמ"ש מלכתחילה עת התבקש לעצור את העורר עד תום ההליכים, לא היה בא למעצר זה.

מאידך, הגעתי למסקנה, כי דווקא מלאכת ההכרעה בסוגיית עילות המעצר דורשת התייחסות מיוחדת. ככלל, יש למימד הזמן השפעה ניכרת על האיזון הנדרש בסוגיה זו, אמנם מיוחסת לעורר עבירה חמורה המעידה על מסוכנות, ואף הנסיבות אשר נקשרו לתיק זה מצביעות על חשש כי העורר ינסה להימלט מאימת הדין לו ישוחרר, יחד עם זאת, יש לחלוף הזמן משקל עצמאי, אשר פעמים, יהיה בו כדי להצדיק את שחרורו של העורר בתנאים מגבילים.

בבש"פ 1240/07 מדינת ישראל נ' ריאן התייחס ביהמ"ש לסוגיה זו, בזו הלשון:

"ככלל, ככל שהולך משפטו של הנאשם ומתמשך מעבר לתשעת החודשים שקצב המחוקק, כך הולך וגובר משקלה של הזכות לחירות במלאכת באיזונים. ואולם, מכאן אין להסיק כי שינוי מאזן הכוחות העקרוני בין שיקולים אלה הוא סטטי וקבוע, אלא שבכל מקרה שומה על ביהמ"ש לאתר את נקודת האיזון התואמת את נסיבותיו ונתוניו של התיק שבפניו. עסקינן אם כן במלאכה דינאמית ותלוית משתנים רבים ומגוונים."

אין כל ספק, כי מעבר להתמשכות ההליכים בעניינו של העורר, אין לראות בעומס המוטל על בתי המשפט כסיבה מרכזית ובלעדית להתמשכות ההליכים, הכול יסכימו כי כל צד תרם את חלקו להתמשכות הליכים זו. על כן, לא מצאתי כי בפעולת האיזון הנדרשת, עליי להשתמש באצבע מאשימה ומאיימת. מאחר והשיקולים הבלעדיים עומדים לנגד עיניי הם, בטחונו של הציבור מחד וזכויותיו של העורר מאידך, השתכנעתי כי באיזון ביניהם אין בנתונים שנשמעו בערר זה כדי להטות את הכף לשחרורו.

בשל כל האמור, משלא מצאתי כל פגם בהחלטת ביהמ"ש דלמטה אני דוחה את הערר.

בשולי החלטתי, הנני ממליץ בפני נשיא ערכאת יהודה לבחון את האפשרות להקדמת מועדי הדיונים בתיק זה, או לחילופין, קביעת שורה של דיונים מיום ליום כדי להביא לסיומו של הדיון בתיק במהירות האפשרית.

ניתנה היום, 11 בדצמבר 2008, י"ד בכסלו התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: עא + עאר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: